X סגור תפריט דף הבית אודות המרכז פעילויות סיורים מאמרים חוויות צור קשר

שלום לכולם! בפינה הפעם, אני רוצה לגעת בנושא שהוא יחסית מוכר, אך הפעם מכל מיני זוויות מעניינות שלו:  ימת החולה.

כשאנחנו מזכירים היום את השם "החולה" עולה לנו בראש אגמון קטן שמחולקת בין רשות הטבע והגנים לבין קק"ל, מליוני ציפורים נודדות, ומושג אחד גרנדיוזי שעונה להגדרה :ייבוש החולה.

אבל להחולה, שאיננו כלל אגמון אלא ימה לא קטנה, יש סיפורים רבים נוספים.

כל איזור עמק החולה הוא החלק הצפוני בתוך שטחי מדינת ישראל של ה"בקע" שיושב על השבר הסורי אפריקאי, שמתחיל בשטחינו בדרום הערבה, עובר דרך הערבה הצפונית ומשם לבקעת ים המלח, בקעת הירדן ועמק הירדן, בקעת כנרות ועד לצפונית ולגבוהה שבבקעות – בקעת עמק החולה.

לאורך השנים, לצד מקבילותיה הגדולות לאורך הבקע – ימת הכנרת, וים המלח, שכנה במקום ימה קטנה של מים מתוקים, שחלקים ממנה היו מתייבשים בקיץ ומתמלאים חזרה עם החורף. לימה, שהיום יש לה שם אחד - "החולה" מוזכרים שמות שונים בהסטוריה כמו ימת סומכי, ימת סובכי, ימה של חולה, ושמות ערביים כמו "בח'רת קדיס" (ימת קדש) ו"בח'רת בניאס".

לאורך השנים התקיימה באיזור ימת החולה התיישבות יהודית. החל משבט נפתלי, שעירו קדש העניקה לימה את שמה הערבי "בח'רת קדיס", דרך שלטונות צאצאי בית חשמונאי שכבשו את האיזור במהלך הרחבת ממלכתם. דרך קהילה לא כל כך מוכרת של יהודים שישבה באיזור החולה, בסמוך לבניאס או "פאמיאס" כפי שנקראה אז, ושמעה עולה בקרב מסמכי הגניזה הקהירית. הקהילה הזו חרבה כנראה עם הגעת מסעות הצלב לארץ ישראל.

עם ראשית הקמת המושבות בארץ ישראל בעת החדשה, פעלו גורמים ציוניים גליליים שאותם אנו מכירים ממושבות נוספות, כמו משפחת עבו הצפתית, שסייעה ברכישת אדמות ראש פינה, משמר הירדן, מירון וגם באדמות האיזור ואף הקימה מושבה קטנה בשם מי מרום, שלימים על בסיסה תיבנה המושבה יסוד המעלה (לה נקדיש פינה נפרדת), משה דוד שו"ב ממייסדי ראש פינה, מרדכי לובובסקי וילדיו, ממקימי משמר הירדן שאדמותיה מגיעות לתוך שטחי העמק ועוד ועוד משפחות.

במקביל אליהם, מי שהתיישבו במקום היו בדואים משבטי א-זביד וע'אוורנה, שהתפרנסו מדיג באגם, לצד בניית מחצלות ותוצרים נוספים של צמחי הקנה, הסוף והגומא שצמחו לצידו, וכמו שכניהם היהודים, סבלו רבות ממחלת הקדחת שהועברה על ידי יתושי האנופלס שהתרבו באיזור.

בהמשך התיישבו באיזור מספר ישובים וקיבוצים שאת חלקם הזכרנו בעבר כמו דרדרה וקיבוץ אייל, הגוברים שלימים הפך לגדות, חולתא וכמובן "מצודות אוסישקין", דפנה ודן, בית הלל שאר ישוב ועוד. עם ריבוי ההתיישבויות באיזור, עלה הצורך בהכשרת שטחים חקלאיים נוספים שיאפשרו התפתחות ישובים אלו, לצד צרכים נוספים כמו ביסוס הריבונות באיזור אל מול הסורים ועוד, על כן החל תהליך ייבוש החולה, שהיה "תכנית מגירה" עוד מימי העותמאנים.

הייבוש המסיבי של עשרות אלפי דונמים של ימה, פינה שטחים חקלאיים, וביסס את ריבונותה של ישראל במקום, לצד השלכות פחות טובות כמו ייבוש מאגר מים מתוקים במדינת ישראל הצמאה, גילוי בדיעבד שהימה הייתה מעין בור שיקוע של חומרים לא טובים לפני הסעתם לכנרת ועוד. אחד התוצרים של הייבוש היה  הקמתה של החברה להגנת הטבע שהייתה ממובילות המאבק נגד הייבוש.. בעשרות השנים האחרונות החלו בשיקום איטי של האיזור, שהפך להיות אטרקציה תיירותית בין השאר בעקבות מאות מליוני הציפורים שמגיעות לפה בעונות הנדידה...

רבות עוד יש לכתוב על הימה, ייבושה, והישובים בסביבה, אך נשאיר זאת לפעמים נוספות...

להארות ותוספות: אביתר ליכטמן, מרכז סיור ולימוד קשת יהונתן:

evykeshet@gmail.com

פנייה מהירה

מלאו את פרטיכם ונשוב אליכם בהקדם
כתובת המייל לא תופיע באתר ולא תועבר לצד שלישי
נעשה באהבה ע"י © כל הזכויות שמורות 2020 
ההודעה נשלחה בהצלחה!
נציגנו ישובו אליכם בהקדם, תודה